ברטנורא על משנה בבא מציעא א׳:ד׳

4 זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. וְדַוְקָא שֶׁהָיְתָה הַמְּצִיאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאֵין אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְפִיכָךְ הַמַּחֲזִיק בָּהּ זָכָה. אֲבָל בְּסִמְטָא שֶׁהִיא שְׁבִיל שֶׁל יָחִיד, אוֹ בְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁאֵין רַבִּים דּוֹחֲקִים שָׁם, אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ כָּל מְצִיאָה וְכָל הֶפְקֵר שֶׁסָּמוּךְ לוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וְאֵין אַחֵר רַשַּׁאי לְתָפְסוֹ. וְתַקִּינוּ לֵיהּ רַבָּנָן כִּי הֵיכִי דְלָא לֵיתוֹ לְאִנְּצוֹיֵי:

5 אַחַר צְבִי שָׁבוּר. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרוּץ, וּמִשְׁתַּמֵּר בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה אִם לֹא יִטְּלוּהוּ אֲחֵרִים, וְהָוֵי כִמְצִיאָה:

6 זָכְתָה לוֹ. שָׂדֵהוּ. וְהוּא שֶׁעוֹמֵד בְּצַד שָׂדֵהוּ, וּכְגוֹן שֶׁיָּכוֹל לָרוּץ אַחֲרֵיהֶן וּמַגִּיעָן קֹדֶם שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׂדֵהוּ: